המשברים בשנים האחרונות, ממגפת קוביד-19 ועד למשבר האנרגיה הנוכחי שנבע מהפלישה של רוסיה לאוקראינה, הביאו לחץ על ממשלות להגיב במהירות לצרכים ההולכים וגדלים של בני עמן. תוך כדי כך היא הביאה להתמקדות בצורך בממשל תקין הן בהיערכות למשבר והן בתגובה אליו.
מגיפת קוביד-19 שינתה את האופן שבו ממשלות פועלות, במיוחד במתן יציבות ובמתן מענה לדרישות הגוברת לשירותים מאזרחיהן. היקף הממשל המוגדל הזה תואם את הצורך המוגבר בממשל תקין. עם זאת, עולות מספר שאלות.
האם ניתן לתמוך בפעילות ממשלתית מוגברת זו כלכלית: באמצעות מסים גבוהים יותר או גירעונות גדולים יותר? כמו כן, כיצד מחליטה הממשלה שהסכנה הציבורית הסתיימה ואם היא יכולה להפחית את תמיכתה? אילו מנגנוני ממשל נחוצים כדי להבטיח שכספי ציבור לא יתבזבזו או, גרוע מכך, יזין שחיתות? הבלוג הזה מנסה לענות על השאלה האחרונה.
משברים קודמים
לחצים מוגברים להתערבות של ממשלות החלו הרבה לפני מגיפת Covid-19; למעשה, מאז המשבר הפיננסי העולמי של 2007-2008. הופעלו מדיניות פיסקלית אנטי-מחזורית גדולה (לראשונה מזה עשרות שנים, קרן המטבע הבינלאומית המליצה על הרחבה פיסקלית גלובלית של 2 אחוזים) וממשלות הציגו מדיניות מוניטרית כדי לצמצם את המרווחים בשווקים שאינם מתפקדים. התערבות ממשלתית מוגברת כללה צעדים לתמיכה במערכת הבנקאית, בין אם באמצעות סובסידיות, הלאמה זמנית של מוסדות בנקאיים.
הלאמה של חברות ביטוח (לדוגמה, רכישת חלקי הרוב ב-AIG ו-GMAC על ידי ממשלת ארה”ב), היוון של חברות גדולות מכדי להיכשל, או אמצעים פיננסיים אחרים על ידי בנקים מרכזיים (לדוגמה, הבנק המרכזי של ניגריה ב-2008 שליטה בכ-60% מהמניות בבורסה של ניגריה לאחר הענקת הלוואות מרווח של כ-10 מיליארד דולר).
במהלך משבר קוביד-19, שוב הופעלו לחץ על ממשלות להתערבות גדולה יותר כאשר היה צורך במשלוח מהיר עבור סובסידיות למשקי בית ועסקים או כדי לתמוך במגזר הבריאות (לדוגמה, משכורת 13 בברזיל ומזומן למשפחות בהודו; מורטוריום על חדלות פירעון אִיטַלִיָה.
יצירת מסגרת אשראי של 50 מיליארד NGN בניגריה עבור חברות קטנות ובינוניות מושפעות; גישה חינם לחיסון בארה”ב ובתי חולים חדשים בסין). רכש ציבורי הוצבה בחזית ובמרכז. בפעם הראשונה, ממשלות רכשו סחורות שעדיין לא היו קיימות, לא היו להן ערובה לעבודה לאחר שיוצרו, ועבור מחירים שעדיין לא נקבעו.
בשנת 2022 ממשלות מתמודדות עם משבר נוסף. למלחמה באוקראינה הייתה השפעה עצומה על מגזר האנרגיה, כמו גם על המחירים של סחורות מסוימות כמו דגנים ודשנים. ממשלות סיפקו תמיכה באמצעות סובסידיות לקבוצות מסוימות של צרכנים, מכסת מחירי אנרגיה או מעורבות בייצור והעברה של אנרגיה באמצעות מפעלים בבעלות ממשלתית (SOEs).
מדינות ה-OECD שילבו מדיניות תמיכת מחירים והכנסה. ממשלות הודו ופרו התמקדו בהפחתת מסים על בנזין ודיזל, בעוד שרשויות ברזיל הגבילו את המחירים. באקוודור, הסובסידיות המוענקות על דלק ודשנים שוות 0.8 אחוז מהתמ”ג.
שינויים אלו בפעילות הממשלה באים לידי ביטוי גם בסטטיסטיקה של החשבון הלאומי. ברחבי העולם, חלקה של ההוצאה הציבורית לתוצר זינק מ-25.9 אחוזים ב-2008 ל-34.1 אחוזים ב-2020, והוא עשוי לעלות שוב ב-2022 (איור 1). ניתן לראות עלייה זו על פני אזורים: עלייה של 5.9 נקודות אחוז בין 2008 ל-2020 באיחוד האירופי, ו-5.5 נקודות אחוז בעשור שבין 2010 ל-2020 באמריקה הלטינית.
רון וואנג מבוסס בקייפטאון ואוהב לשחק כדורגל מגיל צעיר, הוא סיקר את כל מדורי החדשות ב- Twodaynews והיה העורך הטוב ביותר, וואנג כתב את הסיפור הראשון שלו ב-NHL ב-2013 וסיקר את סדרת הפלייאוף הראשונה שלו, בתור עיתונאי ב-Twodaynews לרון יש למעלה מ-8 שנות ניסיון.
